עידן היצירה המשותפת

עידן היצירה המשותפת

שם המחבר/ת: רונן גפני

אחד הדברים שמתבהרים בחודשים האחרונים, בין אם בשיחות הנהלה או בשיחות סלון, זאת העובדה שהמצב הזה, של עולם בהפרעה, עומד להישאר פה לתקופה ארוכה. זה לא מצב זמני, לא חודש ועוברים את זה, לא הידוק חגורה זמני, לא התאמות לעבודה מהבית עד שנוכל לחזור… זה מצב קבוע, עולם משתנה ובלתי צפוי כמצב קבוע.
זה לוקח קצת זמן להבין את זה, להתרגל לזה, ולהתחיל לבדוק מה בכלל עושים עם זה.

במהלך שלושת העשורים האחרונים, זכינו כבר לחוות עולם שבו קצב ועצמת השינויים הם אקספוננציאליים (מעריכיים), והצלחנו להתרגל לחיות בו. זה העולם הטכנולוגי שלנו. הוא אפשר לנו לחלוק מידע, לתקשר במהירות ובזול, לקבל זמינות של שירותים ועוד מגוון רחב של אפשרויות והזדמנויות. אימפריות גדולות נולדו בעידן הזה. מגוגל ופייסבוק, ועד AirBNB ואמזון. הן מינפו את השינויים בטכנולוגיה כדי לספק לנו מוצרים ושירותים שתואמים את קצב החיים החדש. העשורים האלו הגדירו מחדש מונחים כמו מהירות, נגישות, זמינות ושיתוף.

העולם החדש מייצר שינוי מעריכי מסוג חדש. הוא מייצר שינוי בתודעה. שינוי בדרך שבה אנשים רואים את החיים, בסדרי העדיפויות שלהם, במטרות, בצרכים וברצונות שלהם.

הארגונים שישכילו למנף את העולם החדש הנפרס בפנינו יהיו אלה שיצליחו להבין את הלך הרוח התודעתי החדש. המשחק החדש הוא כבר לא מרוץ טכנולוגי לעבר מסד הנתונים הגדול ביותר או לעבר הבינה המלאכותית החכמה ביותר, אלא מסע לעבר הבנה טובה יותר של נפש האדם.

התקופה הקרובה עומדת לשנות מחדש הגדרות שהיו מקובעות בחשיבה שלנו במשך כמאתיים שנים. מונחים כגון תחרות, ניהול, עובדים, מטרות, איכות חיים, סגנון חיים, שוויון, ייעוד, משמעות, קהילתיות ועוד.

 

אם מתבוננים במצב החדש אפשר כבר לזהות שתי מיומנויות שהופכות להיות סופר משמעותיות להצלחה בעולם זה.

האחת היא, חשיבה יזמית שמקפלת בתוכה יצירתיות, יוזמה, העזה, מהירות, אג'יליות, ועוד.

חשיבה יזמית היא היכולת לנתח מהר את המצב, לנוע מהר, ליזום, לחדש ליצור ולהעז. ארגונים יהיו צריכים להפעיל חשיבה מסוג זה לא רק בעולמות פיתוח המוצרים, אלא בייחוד בעולמות של משאבי אנוש, מודלים עסקיים, תהליכי עבודה, שיווק, תקשורת עם בעלי העניין ועם הקהילות שבהן הם פועלים.

המיומנות השנייה היא, בהיעדר מילה טובה יותר כרגע, מיומנות הביחדנ'ס, togetherness)). זוהי היכולת לראות תמונה רחבה יותר של שותפים להצלחה, לוקאליות, קהילתיות. נתינת דגש לממד האנושי על ריבוי מורכבויותיו, מהמקצועיים ועד הרגשיים והרוחניים.

 

כל זה מתחבר לתהליכים רגשיים ורוחניים שעוברים עלינו כאנושות, ומן הסתם על רבים מאיתנו באופן אישי. השלה של אגו, צמצום – במובן החיובי שלו – חזרה לטבע, לחשוב בקטן, מהיר וחכם.

 

השילוב בין חשיבה יזמית לשיתופיות מולידה את עידן היצירה המשותפת. אנחנו מבינים שעל מנת לשגשג בעולם החדש אנחנו חייבים להיות מהירים יותר ורזים יותר, מה שמחייב אותנו, בשלב הראשון, לצמצם שומנים, ובשלב השני לדייק מאוד את הערך המוסף שלנו. אנחנו נדרשים להשיל שכבות של שומן ובירוקרטיה ולייצר תנועה הרבה יותר דינמית וזורמת.

ההגבלות הפיזיות הפכו הרבה ארגונים למרוכזים יותר בשווקים המקומיים שלהם.
מורכבות המסחר הבינלאומי עקב ההגבלות על טיסות ושילוח, בשילוב הרצון לתמוך בתעשיות מקומיות בשעת משבר, מתחבר למגמה שכבר מורגשת בשנים האחרונות של קהילתיות ולוקאליות.

בעולם שבו ארגונים רבים עברו לעבודה מהבית, וההבחנה בין מנהל לעובד, לפרילנסר וליועץ הולכת ומטשטשת, אנחנו מתחילים להיות עדים לפרויקטים שנולדים ומנוהלים על־ידי צוותים מגוונים. אנשים מעולמות שונים ודיסציפלינות שונות משתפים פעולה כדי ליצור מוצרים ושירותים חדשים.

זה כבר מחייב אותנו ליצירת הגדרות חדשות לעולם התעסוקה ולהסכמי העבודה.

מושג נוסף שמתחיל להתערער הוא הגדרת הלקוחות. בחמש השנים האחרונות הטרנד המוביל היה קהילות, הפיכת רשימת הלקוחות לקהילה, כזאת שמעורבת יותר בעשייה ומפיצה את הבשורה, ולא רק פותחת את הארנק. המגמה הזאת עומדת להתחזק. חברי הקהילה יהיו לא רק הצד המשלם, הם יהיו שותפים ליצירה. פרויקטים כאלה כבר מתקיימים היום בחברות כגון לגו, איקאה, יוניליבר ועוד, והם יהפכו למשמעותיים יותר.

אנחנו נידרש לנסח מחדש את "החוזים" שלנו מול שותפי היצירה שלנו – עובדים, ספקים, לקוחות – אולי אפילו לתגמל אותם על מוצרים שהם היו שותפים ליצירתם.

 

כחלק ממגמת צמצום ההוצאות, אנחנו נתחיל לראות ארגונים "מתחרים" שחולקים משאבים ותהליכי עבודה. בדומה לתעשיית החלל, כאשר יצרני לוויינים קטנים "תופסים טרמפ" על חלליות כדי "להכניס את המוצר שלהם לשוק". נראה יותר ויותר עסקים קטנים ובינוניים "רוכבים" על תשתיות של חברות גדולות.

אנחנו נראה ארגונים גדולים חולקים תשתיות, ידע, וכלים.
כמובן שכדי שכל זה ייקרה אנחנו נידרש להגדיר מחדש מונחים כגון "תחרות", "תחרותיות", "נתח שוק", "הובלה" ושאר מונחים תחרותיים. נידרש לשחרר כמויות גדולות של אגו, ולהחליף אותו ברצון ליצירה ולמשמעות. ההבנה שטובת השוק עומדת אל מול עינינו ולא רק טובתנו האישית תחולל את השינוי הזה.

התחלנו להבין זאת בתקופת הקורנה עם שיתוף מידע בין מדינות, עם שחרור פטנטים ליצירת מכונות הנשמה ועם שיתוף מידע בין ארגונים על תהליכי העבודה החדשים. אין ספק שצורת חשיבה כזאת תכין אותנו למשבר האקלים המתקרב, שם אין כל משמעות למשחק של תחרות, כולנו מנצחים או כולנו מפסידים. זה יחייב אותנו להסכים לעשות zoom out לרמה אחת גבוהה יותר מהארגון או המדינה שלנו.

 

מאפיין נוסף של עידן היצירה המשותפת הוא הגדרה מחדש של מבנים ארגוניים או ארגונים בכללם. איך אפשר לייצר תוכנית עבודה במציאות כאוטית? האם אפשר לתכנן שנה קדימה? שנתיים? ואם כן, מה קורה כשלא עומדים בתחזיות? מעיפים את המנכ"ל? מפטרים את הבורד?

גם פה נידרש לניסוח מחדש של מונחים כגון "תשואה על ההון", "הצלחה" "יעדים". להערכתי, אנחנו בפתחו של ניהול מכוון מסע ולא מכוון מטרה.

בעולם הישן היינו יוצאים לדרך עם פרויקט או רעיון, כאשר אנחנו לא יודעים מה הוא היעד שאליו אנחנו מכוונים, יעד ליניארי בדרך כלל המתאים למשאבים העומדים לרשותנו.

בעולם החדש אנחנו יוצאים לדרך עם כוונה, בונים צוות משימה ויוצאים לדרך כאשר קיימת הבנה כי באמצעות המסע אנחנו נגיע לתוצאות שמיטיבות איתנו, שותפי היצירה, והנהנים מהיצירה – לדוגמה, שיפור איכות המים שאנשים ישתו בעיר תל־אביב.

המודלים העסקיים יחייבו כתיבה מחדש, וכמובן שהציפיות של המשקיעים ישתנו בהתאם. זה ללא ספק יהפוך למשחק רב־ממדי, שבו ייבחנו השפעות רבות של היצירה על מארג החיים, ולא רק תמורה כספית.

 

כל אלה, יובילו גם למודלים של יצירה משותפת בהשקעות. לדוגמה, בין משקיעים, ממשלות, עיריות ואזרחים. אבל אלה הם כבר שלב מתקדם יותר של התהליך.

 

לסיכום: לאלה מאיתנו שישכילו לפתח מיומנות של חשיבה יזמית ועבודה משותפת, צפוי עתיד עשיר ביצירה ובעשייה. נידרש כמובן להגדרה מחודשת של תפיסות ומונחים שניהלו את חיינו בעשורים האחרונים, אבל אלה שיעזו לאמץ תפיסות חדשות, ייקחו חלק ביצירת עולם חכם יותר, הוליסטי, ומתקדם.

 

 

 

מוזמנים להתרשם ממאמרים נוספים