כוחה של קבוצה: הפתעות לא צפויות מתחת לפני הים התיכון

כוחה של קבוצה: הפתעות לא צפויות מתחת לפני הים התיכון

שם המחבר/ת: יואב קירש

לא פחות ממרתק! סיפור על אנשים שלא קיימת בינהם הכרות מוקדמת, אשר התקבצו מכל קצוות תבל. חלקם, לכנס מדיה דיגיטלית במונטה קרלו, וחלקם אורחי המלון המארח את הכנס. דמיינו את עצמכם במצב שלהם. כמה ציפיות, פנטזיות ותוכניות סביב ההגעה למונטה קרלו. המקום עצמו, המלון המפואר, השם מונטה קרלו המקפל בתוכו זוהר, עושר, מימוש חלומות, תחושה שהשמיים הם הגבול. ואז–

בום! קורונה. הכנס, ארגון זמני שזה אך החל להתארגן ולהיבנות, מתרסק בטרם עת, ללא הכנה, ללא התראה מוקדמת, ללא אפשרות גלויה לעין לבנותו מחדש. גם תוכניותיהם של אורחי המלון האחרים עוברות מן הסתם מהפך דומה. ולמה זה קורה? בגלל נגיף חסר נראות שמתחיל להסתובב בעולם, להדביק אנשים ולגרום למותם, כשאין שום פתרון נראה לעין למגרו, למעט בידוד ותפילה של הנדבקים להחלמה. המשתתפים נזרקים לתוהו ובוהו של חוסר שייכות, שבירת המבנה של הכנס הנוצץ שאליו השתייכו לפני זמן קצר, ורק התהליך הקבוצתי ששולט במשתתפי הכנס המתפזר מושפע מכפתור החרדה המסתובב בן רגע למקסימום. כולם מחפשים נואשות דרך להגיע הביתה. הבית נתפס כסוג של SAFE HAVEN, מקום מוכר, שנתפס כבטוח, עם אנשים מוכרים ואהובים, מה גם ששם עלינו להימצא לפי הוראת השלטונות ברחבי העולם, המכריזים בזה אחר זה על סגר במדינתם.

במצבים אלה של חרדה ואי־ודאות גבוהה זיהה עבורנו וילפרד ביון (BION), פסיכואלטיקאי אנגלי, ממעצבי ההבנה על תהליכים סמויים בקבוצות וארגונים, מצבים רגשיים לא מודעים שמשפיעים דרמטית על יכולת הקבוצה לתפקד ולהשיג את משימתה. אולם, כדי שנעמוד על תהליכים אלה, צריכה להיות קבוצה מלכתחילה. וכדי שתהיה קבוצה כזו, צריכים להתקיים תנאים בסיסיים להתגבשותה: מטרה משותפת, תפקידים ותלות הדדית. המינון של המרכיבים יכול להשתנות, ותהיה לכך השפעה על אופן התגבשות הקבוצה, שרידותה ויכולתה לבצע את משימותיה. בהינתן שתנאי הבסיס מתקיימים, הקבוצה עוברת תהליך של התגבשות שיש לו שלבים שונים. בואו נתבונן על התהליך שעבר על קבוצת המפליגים שלנו.

גיבורי הסיפור, שכאמור חלקם היו חברי פאנל בכנס וחלקם אורחי המלון היו שרויים, בשלב הראשון, באופן טבעי, בחרדה גדולה וחלקו מטרה משותפת משמעותית ומחברת – לחזור הביתה. אפשר היה לנסות ולהתמודד עם המטרה לבד, כפי שאולי עשו חלק ניכר מאורחי המלון, אך ארוחת ערב משותפת והיכרות ראשונית מהווה באופן מעורר השתאות, ניצוץ שדי בו כדי להבעיר מדורת חיבור בקבוצה שחבריה כמעט ולא מכירים מראש האחד את האחר. דמיינו לעצמכם, שהיינו מספרים לכל אחד מהם את הסיפור מפרספקטיבה חיצונית, כאילו הוא לא חלק מהקבוצה:

אתם מגיעים לכנס שבו אינכם מכירים איש. הכנס מתבטל בגלל נגיף קטלני ללא תרופה, שמתפשט במהירות בתוך עולם שהולך ונסגר כדי להתגונן מפניו. איך הייתם נוהגים?

האם התשובה הייתה:

(א)  הייתי מצטרף להפלגה עם סקיפר שאיני מכיר לאי קטן בעל מוניטין עבר של מרכז ריגול, מרגלים ומזימות בינלאומיות וכיום הוא משכן של חברות שמחפשות סביבת מס נוחה ודריסת רגל באיחוד האירופי, ויש בו גם פנסיונרים בריטים שהגיעו לכפרים הציוריים, חופי הים והשמש. משם תהייה לי טיסת המשך לתורכיה ומשם לטיבמקוטו ומשם ל… ולבסוף אגיע הביתה, אולי.

(ב)   אמצא את הטיסה הראשונה הביתה בכל מחיר

(ג)    כל התשובות נכונות

(ד)   כל התשובות לא נכונות

מן הסתם, תשובה א' הייתה זוכה לתגובה: מה פתאום? השתגעתם? אני? בים? ביאכטה? שבוע הפלגה? עם סקיפר לא מוכר? אם אנשים שפגשתי רק בערב הקודם?

ובכן, כאן בא לידי ביטוי כוחה של קבוצה וכוחו של תהליך קבוצתי.

ראשית, קבוצה עונה לצרכים רגשיים של שייכות, הזדהות, תמיכה והכרה. הכנס ענה על צורך זה לחלק מקבוצתנו והשתייכויות אחרות ענו על כך לשאר חברי הקבוצה, אורחי המלון שלא היו חלק מהכנס. פיזור הקבוצה הפורמלית, הכנס, יצרו קרקע נוחה אצל חברי הקבוצה שהכירו אתמול להיצמד אחד לאחר ולשמר על־ידי כך תחושת שייכות וביטחון, ולו מדומה. במצב שנחווה כהתקפה, כפי שהיה עם פיזור הכנס, הצורך בשייכות, זהות וביטחון מועצמים מאוד. שחקן חשוב בגיבוש הסופי של הקבוצה סביב מטרת החזרה הביתה היה איאן, הרופא שקישר את הקבוצה לדמות החשובה ביותר בסיפור שלנו, פייר, איש עסקים אמיד ביותר, מפקד קומנדו בעבר, בעל יאכטה, סקיפר, ובעיקר בעל פתרון למימוש המטרה של כולם: לחזור הביתה ולצאת מהמצור הכפוי ומלא החרדה שנכפה על המשתתפים.

הם לא הרגישו בתהליך הקבוצתי המשתלט עליהם הנקרא תלות. המהות של תלות בקבוצה הוא שהקבוצה מחפשת מישהו שיוכל לפתור את כל בעיותיה של הקבוצה, בעיקר, כשהבעיות מורכבות ומשמעותיות כפי שאכן היו. פייר לוהק, לא בטוח שבאופן מודע, לתפקיד ה"אבא" של הקבוצה שכולם תלויים בו. היו לו את כל הכישורים והגינונים: סמל הצלחה – כסף, אמצעי בריחה –יאכטה, ועבר פיקודי צבאי בקומנדו הצרפתי. כשאנחנו נמצאים תחת תחושה שאנחנו מותקפים, מה טוב יותר ממפקד צבאי שיודע להתמודד עם התקפות כדי שייקח פיקוד, ישכב, ישיב אש ויחלץ אותנו מהמיצר? אנחנו מקבלים עדות לכוחם של תהליכים לא מודעים בקבוצה: למרות שאנחנו לא באמת מכירים אותו, יש כוח חזק ולא מודע שמחבר אותנו לדמות שנתפסת על־ידינו כמלאך המושיע, ועוד כאשר מי שחיבר אותנו לדמות, הוא עצמו רופא שהוא המלאך המושיע בהתגלמותו בתודעה של כולנו.

זוכרים את ביון (BION) שהוזכר קודם? אז הוא הגדיר תלותDEPENDENCY, כאחד המצבים הרגשיים של הקבוצה הכמהה לתחושה של ביטחון ושמישהו מחברי הקבוצה או מחוצה לה יפתור את כל בעיותיה. מאחר שזו היתה קבוצה חדשה לגמרי, היה מוקדם מדי ללהק אחד מחברי הקבוצה לתפקיד, והיה צורך בדמות חיצונית שתענה על הקריטריונים שבתודעה לתפקיד ה"מושיע". היה זה פייר, שסיפק צורך זה במלואו וגרם לכולם ליישר קו באופן מרשים. אל תתנו להתלבטויות של הערב שלפני ההפלגה לבלבל אתכם: הלא מודע הקבוצתי החליט עוד ערב קודם על ההצטרפות להפלגה. כל היתר היו עיכובים וטקסים טכניים, בכללם בדיקת הקורונה שכולם עשו.

מה היה לנו עד כאן? מטרה משותפת? יש. תלות הדדית בין חברי הקבוצה? אולי, מעט. מצב של אי־ודאות וחרדה בו יש צורך במושיע? יש . מושיע? יש. אז יצאנו לדרך. ומה הבעיה?

האמת, אין בעיה. אבל בואו ונאפיין את מצב הקבוצה בהיותה במצב תלות: היא מנוטרלת מהיכולת לקבל החלטות עצמאיות. יוזמה, חשיבה מורכבת, יכולת אלתור וחשיבה לטווח שמעבר לארוחה הקרובה, אלה נשללו. מאחר שפייר היה מנהיג חיובי ואכן דאג למלא את הצורך שלשמו הוא "נבחר", שהרי לא באמת נבחר, היה נראה שזהו מצב המוגדר WIN-WIN. האומנם? מתברר, שגם פייר נאלץ לשלם מחיר ולוותר על חלקים מתוכניתו המקורית זאת, בגלל התפקיד ש"לוהק" לו, ולא ברור עד כמה פעל מרצון או מכוח התפקיד שהקבוצה העניקה לו. תפקיד זה מילא אותו בגאווה ובסיפוק שמתלווים לתלות. אלה, נתנו BOOST לאגו שלו ולכך שתלויים בו. אבל ככל שהאגו מלוטף יותר, מבלי משים, גם הוא נהיה שבוי בתהליך, כפי שנראה שפייר היה, כאמור שלא במודע.

בארגונים, בתקופת הקורונה, מצב קבוצתי של תלות כפי שתואר לעיל, יכול להתרחש כתהליך לא מודע, כמו ביאכטה של פייר, בצוותי פיתוח, שיווק, כספים, מכירות, לא כל שכן בצוות הנהלה. לתהליך כזה יש מחיר סמוי כבד שיתברר רק במשך הזמן, והתוצאות עלולות לפגום גם ברמה של שרידות ארגונית. תלות בדמות מסוימת בארגון בדרך כלל מתפתחת מול מנהלים בכירים או מנכ"ל הארגון. כפי שצוין, יש בכך סוג של "אגו טריפ" לאדם שתלויים בו, מצב נעים לכאורה, ובו־זמנית זהו מצב שיש בו שלילת יכולות מהקבוצה שנמצאת במצב של תלות. אף אחד לא ירצה במודע להיות חבר בהנהלה שתהיה במצב שבו היא אינה מסוגלת לחשוב קדימה, להיות יוזמת, יצירתית ועם יכולת פתרון אתגרים ובעיות. במצב של תלות – כל היכולות האלה מתנקזות לדמות שבה תלויים, והיא, מוכשרת ככל שתהיה, הופכת לצוואר בקבוק. תופעה נגזרת יכולה להיות יציאה מגבולות התפקיד. המנכ"ל, שתלויים בו, בעצם פותר לכל הסמנכלי"ם את בעיותיהם עד כדי כך שלא נותר לו זמן לבצע את תפקידו הוא. הם לא מבצעים את תפקידהם כי המנכ"ל מבצע חלקים משמעותיים עבורם. שערו מה מצבו של הארגון כתוצאה מכך. לכן, כדאי להכיר את המצב הזה, לזהותו ולטפל בו בזמן. הקושי הוא שמדובר בתהליך לא מודע, ולעיתים קרובות יש צורך בעזרה מבחוץ כדי לאתר את התהליך וכדי לטפל בו.

מה עוד אפשר לומר על הקבוצה המעניינת שלנו המשייטת בים שקט וסוער חליפות לכיוון מרינה לרנקה שבקפריסין? מעל פני השטח, הדמויות לומדות להכיר את האתגרים המקצועיים והאישיים של חבריהם, תוך שהם מתייעצים, מייעצים ומספקים משענת האחד לאחר בזמן מסע רווי אי־ודאות. במקביל, זימנה לנו העלילה את ההזדמנות להתבונן על מצב רגשי לא מודע נוסף, המבצבץ מתחת למי הים התיכון תוך כדי ההפלגה. במצב זה, המתחולל במקרים מורכבים, קבוצה מעדיפה להתמודד בשני אופנים קיצוניים: להיאבק במטרה לחסל את האיום שקיים על ה־WELL BEING הקבוצתי, או להימנע, לברוח מהתמודדות זו.

ביון (BION), קרא לתופעה זו FIGHT FLIGHT. בשני אופני ההתמודדות, הקבוצה עוסקת בלחימה או בהימנעות, במקום לבצע באופן מיטבי את משימתה. הצבא הוא ארגון שדווקא מממש את משימתו דרך לחימה או בריחה כחלק מאופן הפעולה שלו. לעיתים נלחם ולעיתים נאלץ לסגת כחלק מה־DNA שלו. לכן, הנוכחות של פייר תרמה לפנטזיה הקבוצתית, שיש לו כלים וכישורים צבאיים לפעול במצב שנחוה כמתקפה על הקבוצה. אפשר להגיד, שאנרגיות רבות הושקעו בהחלטה אם להפליג או לא ואפשר לשאול האם הופנו משאבים מספקים לאפיקי חשיבה ובניית אלטרנטיבות נוספות, שהרי ראינו כי חלופות נוספות עמדו בפני חברי הקבוצה ובסופו של דבר לא כולם הצטרפו להפלגה.  מכאן, שהשאלה נותרה תלויה באוויר – האם באמצעות הכוח הקולקטיבי אפשר היה להעלות חלופות נוספות?. אין ספק שהמשאב האנושי שנמצא בקבוצה היה עצום. זכרו כמה כישרונות ואיזה מגוון תחומי עיסוק וגיל נמצאו בה: מדיה אלקטרונית, חינוך, ספורט, רפואה, מחשבים ומערכות מידע, בישול ועוד. הידע והכישרון העצום הזה נראה שבחלקם קפאו ועסקו רק בעניין אחד – כן או לא לנתק מגע מאירופה בהפלגה עם פייר כמה שיותר מהר. לקבוצה לא התאפשר לעסוק די זמן בשאלה איך לייצר חלופות נוספות, ובבחינה האם קיימות דרכים נוספות ששווה לחקור ולממש אותן. אין ספק שמשאבי הקבוצה לא נוצלו היטב והיו נתונים תחת השפעת מצב רגשי לא מודע של FIGHT-FLIGHT.

בארגון, מצבים אלה נחווים בהתנהגויות אגרסיביות באופן שלא הולם למצב: זה יכול להתבטא במנהל שצועק על חברו או יוצא פתאום באמצע ישיבת הנהלה באופן שלא נראה בהלימה למצב עצמו. ביטוי נוסף יכול להיות הימנעות ממגע ומדו־שיח סביב סוגיות משמעוּתיות בהנהלה או בצוות בארגון. התוצאה היא הרחקת הפתרון, הימנעות, או פתרון שנולד בכוח, FIGHT, שנתפס בתחילה כמהלך כוחני שהצליח להשיג מטרה מסוימת, אבל הותיר משקע שיתבטא בעתיד בחוסר שיתוף פעולה אפקטיבי בארגון.

היאכטה שלנו משייטת במימיו הצלולים של הים התיכון. קבוצתנו, שעברה את אחד השבועות הסוערים בחייה, מתכוננת לרדת לרציף. סוף טוב הכול טוב? אם נוכל להבין ולהפנים מה באמת עבר על הקבוצה – כן. לא בכדי השאלה האם אכן הושג היעד הסופי של ההגעה הביתה נותרה לוטה בערפל הקורונה.

מוזמנים להתרשם ממאמרים נוספים