השריר הדיגיטלי

השריר הדיגיטלי

שם המחבר/ת: גיא גלאון

אפריל 2021

השריר הדיגיטלי

אני מניח שלמרבית קוראי המאמר יש "חתימה דיגיטלית". היא יכולה להופיע בפרופיל בפייסבוק ובטוויטר, בתמונה באינסטגרם, בפוסט בלינקדאין ואולי בשילוב של אלה. רמת החשיפה האישית שלנו ממשיכה לעלות בטלפונים הניידים שמחוברים תמידית לאינטרנט ובצירוף לשיחות וידיאו, שיתוף קבצים והיסטוריה של גלישה נוצרת  "חתימה" במרחב הדיגיטלי שאפשר לראות אותה כשקולה לטביעת האצבע שלנו. 

להבדיל מחתימת אצבע שאינה משתנה, המקבילה הדיגיטלית שלה ממשיכה להשתנות ולהתאים את עצמה למציאות עתירת שינויים טכנולוגיים. מהבחינה הזאת, הסגר והריחוק שנכפו עלינו בזמן מגפת הקורונה רק הוכיחו שהמרחב הווירטואלי מאפשר לנו להתפתח. איך הדבר בא לידי ביטוי? בראייתי, מצאנו דרכים נוספות לפתח את מה שאני מכנה "השריר הדיגיטלי".  אך מהו אותו "שריר"? האם אפשר לאמן ולפתח אותו כדי להשיג תוצאות טובות יותר? ואם נמצא דרך לחזק אותו, האם זה יבוא "על חשבון" שרירים ויכולות אחרות, אולי פחות "דיגיטליים"? 

 

הגדרה:

האם "השרירי הדיגיטלי" הוא מושג חדש? אני מעריך שרבים מאיתנו יודעים שהוא קיים, אך לא בהכרח מוטרדים אם יש לו הגדרה. מתוך סקרנות, התחלתי בחיפוש ברשת את המושג "שריר דיגיטלי", בעברית ובאגלית, ולא מצאתי הגדרה ברורה וחד־משמעית. המשכתי ל"וויקיפדיה" בחיפוש אחר ההגדרה ל"כישורים דיגיטליים". וכך הגעתי להגדרה הבאה:

"כישורים דיגיטליים מתייחסים ליכולתו של האדם למצוא, להעריך ולייצר מידע באמצעות כתיבה ומדיה בפלטפורמות דיגיטליות שונות. הכישורים ניתנים להערכה באמצעות השפה שבה הוא משתמש, דרך הכתיבה ויכולתו להפיק טקסט, תמונות, שמע ועיצובים באמצעות טכנולוגיה."

בשנת 2020, רובנו פיתחנו יכולות שהן יותר מסתם כישורים דיגיטליים. חיזקנו את יכולותינו לתקשר וירטואלית על אף המגבלות שנבעו מסגרים ומהתרחקות חברתית. אפשר לטעון שאותן יכולות מתבססות על שריר דיגיטלי־וירטואלי שעוזר לנו לבצע פעילויות שלא הכרנו או שלא היינו צריכים לחזור עליהן לעיתים קרובות מדי. יש בינינו  מי שכבר החלו לאמן את השריר לפני כמה שנים והדבר אפשר להם להסתגל במהירות לעבודה מהבית. חלקנו למדנו את יסודות התקשורת הדיגיטלית כדי להיות מסוגלים לתקשר באופן יעיל ועל מנת לצרוך שירותים מרחוק. המציאות החדשה הוכיחה שכל אחד מאיתנו נאלץ לחזק ולשפר את הכישורים הדיגיטליים, ללא קשר לאופן שבו הם היו מפותחים לפני פרוץ הקורונה, עד שאלה הפכו להיות לשריר וירטואלי שמשפיע על הדרך שבה אנחנו מתקשרים, לומדים ועובדים.



סוגים של שרירים דיגיטליים

האם יכולנו לחשוב על הדרך שבה אפשר לסווג את הכישורים הדיגיטליים ואת האופן שבו הם מסייעים לאנשים שונים? הרשו לי להציע חלוקה לשלוש קבוצות:

  • השריר הבסיסי
  • השריר המִתקַדֵם
  • שריר היברידי המשלב מיומנויות דיגיטליות ומיומנויות רכות



השריר הדיגיטלי הבסיסי

השריר הדיגיטלי הבסיסי מאפשר מיומנויות בסיסיות הכוללות שימוש במחשב, באפליקציות, בתקשורת – אי־מייל ואפליקציות העברת הודעות בזמן אמת – הגדרת חשבונות מקוונים וביצוע עסקאות, שימוש במנועי חיפוש, פתרון בעיות בעזרת שאלות נפוצות והדרכות וכיוצא באלה. אני תוהה אם הכישורים הלכאורה בסיסיים האלה היו פחות מפותחים לפני שנת 2020, לפני שנאלצנו להסתמך עליהם ולפתח אותם במהלך הסגרים והריחוק החברתי. היבט אחד שריתק אותי הוא, ההזדמנות של הדור המבוגר יותר להתעדכן במה שמכונה "הפער הדיגיטלי". ומהו בעצם  הפער הדיגיטלי? הוא מתאר את חוסר השוויון  שהתפתח לאורך שנים בגישה ובכישורים שבשימוש בטכנולוגיה חדשה. באופן אישי, מצאתי את הוריי ורבים מחבריהם מעבירים את תשומת ליבם לשיפור הכישורים הדיגיטליים שלהם או במילים אחרות התחילו לפתח את השריר הדיגיטלי הבסיסי. העובדה שהם יכולים היום לנהל שיחת וידיאו, לשתף תמונות ולקנות באינטרנט היא צעד גדול עבורם וגם עבור כלכלת האינטרנט. אני לא בטוח שהם היו מפתחים אותם כישורים לולא הוצגו בפניהם אותם אתגרים שעימם נאלצו להתמודד בשנת 2020.

ועם זאת, ההגדרה של שריר דיגיטלי "בסיסי" נתונה לפרשנות. ניקח כדוגמה את הילדים שלי ואת החברים שלהם. הם מתקדמים בהרבה מהסבא והסבתא שלהם ולפעמים גם יותר מההורים שלהם. הם שולטים ברשתות חברתיות, בעריכת וידיאו ותמונות, ולאחרונה הם עוסקים גם בקניות מקוונות. הכישורים ה"בסיסיים" שלהם יכולים להיות מה שסבא וסבתא שלהם מחשיבים ככישורים "מתקדמים".

אם נפנה לנקודת מבט רחבה יותר, הרי שהכישורים הדיגיטליים האלה הופכים לסט מיומנויות שהוא כמעט דרישת חובה כאשר אנחנו מעוניינים לתקשר מרחוק עם חברים, משפחה ועמיתים. 



הגיע העת לבחון מהו השריר הדיגיטלי המתקדם

היכולת לפתח שריר דיגיטלי מפותח יותר קשור קשר הדוק למקצוע ולתפקיד מוגדר שאותו אנחנו ממלאים. ניקח לדוגמה, קידום אתרים, עיצוב במובייל ובווב, שיווק רב־ערוצי, שיווק במדיה חברתית, ניתוח נתוני גלישה באתרים, כתיבת קוד, AI, ואוטומציה, כולם דורשים הכשרה וניסיון. הדבר מעורר כמה שאלות:


  • האם כישורים דיגיטליים מתקדמים יוצרים סוג אחר של שריר דיגיטלי?

להערכתי, יהיה צורך לפתח את המומחיות בטכנולוגיות דיגיטליות כדי לחזק את הכישורים הרלוונטיים. במילים אחרות, להרחיב אותה מעבר ליכולות הנוכחיות. אם השריר הדיגיטלי "הבסיסי" נדרש לקיים אורח חיים חדש שהביאה עימה הקורונה, הרי שהשריר ה"מתקדם" זקוק לאימונים מדויקים יותר כדי לבצע תפקיד מוגדר. זה המצריך הבנה ויכולת התמודדות עם אתגרים במרחב הדיגיטלי. נראה כי תפקידים אלה כיום מבוקשים יותר, כאשר יש עלייה בצריכת שירותים ברשת, בחשיפה לחוויה וירטואלית ובתקשורת מרוחקת בין אנשים כתחליף לפגישות במרחב הפיזי.


  • האם ניתן לפתח שריר דיגיטלי מרחוק?

לכאורה, התשובה נמצאת בגוף השאלה. גם אם קיימים בתי ספר רבים ללימוד מקצועות דיגיטליים, הרי שהידע קיים מזה שנים באינטרנט, בתשלום או בחינם. זה נכון בעיקר לגבי הידע הבסיסי שאותו אפשר להשיג באמצעות קורסים. אלא שכמו כל דבר בחיים, יש תיאוריה ויש ידע מעשי שאותו רוכשים עם הניסיון. האם אפשר לצבור את הניסיון בעבודה מרחוק ללא עזרה של עמיתים לעבודה? האם לא היה קל יותר לבקש מחבר לעבודה שנמצא איתך במשרד לעזור במקרה שיש לך שאלה? או שכדאי להשקיע את מרבית הזמן בחיפוש אחר תשובות  במרחב במקוון? 

אשתף אותכם בהתנסות אישית: לפני כמה חודשים נרשמתי לקורס מקוון בנושא מימון המונים. הקורס לא ענה לציפיות שלי. המרצה דקלמה אמירות שונות ולא מצאתי חוט מקשר בין הנושאים השונים שעליהם דיברה.  בסופו של דבר, הגעתי לחברים שהיו בעלי ניסיון קודם במימון המונים, על מנת ללמוד טוב יותר לגבי מה שבאמת נדרש כדי לנהל קמפיין יעיל. המסקנה שלי היא, כמו בתחומים רבים, שכדאי לשמור על איזון: לימוד עצמי וגם למידה באמצעות ניסיון של אחרים, קורס מקוון וגם אינטראקציה עם אנשים. 

השאלה העתידנית היא, האם אפשר לפתח שריר דיגיטלי רק על בסיס מקורות מידע במרחב האינטרנטי? או שהאינטראקציה הבינאישית תידרש תמיד כדי להשלים פערים ולימוד מתוך ניסיון.

 

כוחה של הקבוצה

המציאות מורכבת ולא בנויה רק על הידע והניסיון האישי של האדם הפרטי. וגם אם הדבר מתבצע  מרחוק, אנחנו עובדים בקבוצות כדי להשיג מטרות משותפות, מה שמחייב שילוב של ידע, רעיונות, דעות והשקפות שונות. זאת אינטגרציה של המידע שאמורה לסייע לקבוצה לשקול אפשרויות, להגיע למסקנות, לקבל החלטות מושכלות ולבצע את הפעולה הנכונה כדי להשיג את היעדים של הארגון שאליו היא משתייכת. 

ניקח לדוגמה אתר אינטרנט מסחרי ואת הצורך לבצע אוטומציה של תהליכים הקשורים בממשק של הגולשים באתר מכירות באינטרנט. סביר להניח שנצטרך לשתף אנשים מצוותי השיווק, המכירות, ניהול הלקוחות, מומחי הקוד והאוטומציה, וכנראה מישהו מצוות ה־BI. כל אחד מהמעורבים עשוי לבצע עבודה מצוינת בחלק שלו בתהליך, אך ייתכן שהתוצאה הסופית לא תהיה מספקת מבחינה עסקית, כלומר לא נצליח להגדיל את המכירות באתר. בנקודה זו יגיעו לידי ביטוי הכישורים "הרכים", אלה שלא הייתי מגדיר אותם כדיגיטליים בבסיסם ולהערכתי אי־אפשר ללמוד אותם רק ברשת האינטרנט. היכולת להניע את הקבוצה, לתאם בין המומחים השונים, לשלב דעות מדיסציפלינות שונות, יצירת ממשקים נכונים, ניהול משימות ופרויקטים תחת אילוצי זמן ותקציב, אלה קובעים אם נביא את הכישורים של כל בעלי העניין המעורבים ונצליח כקבוצה לעמוד במשימה.  

 

הדוגמה של עבודת הצוות מאפשרת היכרות עם השריר "הדיגיטלי־הרך" שמתבסס על שילוב מיומנויות דיגיטליות עם מיומנויות רכות שהיו לנו בעבר. במה שונה השריר הזה מהשריר הדיגיטלי הבסיסי והמתקדם? כמה דוגמאות יסייעו להבהיר את ההבדל.

 

ניהול שיחת מכירה או שיחת סטטוס עם לקוח באמצעות ממשק וידיאו: בואו נניח שכולם אכן פותחים את המצלמה ואפשר להתרשם מרמת העניין של הצד השני. מה אפשר ללמוד כאשר צופים רק בפלג הגוף העליון? האם אפשר להיות בטוחים כי הצד השני אכן ממוקד רק בשיחה? השיעור המהיר מאוד שלמדתי בשנה האחרונה הוא, שפתיחת מצלמה היא לא ערובה לקבלת מלוא תשומת הלב של הצד השני. ולכן, בעיקר מכיוון שהצד השני בשיחה עלול לאבד ריכוז מהר, אנחנו נדרשים למסרים קצרים ומדויקים.  אם מדובר במצגת, חשוב שהשקפים יהיו מממוקדים ושאיתם ישולבו שאלות כדי לשמור את הנוכחים בשיחה מעורבים.



שיחת "החולין" (SMALL TALK) 

אני משוכנע שבשנה האחרונה מצאתם את עצמכם בסיטואציות שונות שבהן לא ברור עד כמה מקובל לערוך שיחת חולין עם לקוח או עם שותף עסקי, ולא פחות חשוב מכך – על מה בדיוק מדברים?

בימים רגילים של טיסות ופגישות עם לקוחות, אפשר היה לדבר על מזג האוויר, מסעדות ומקומות שכדאי לראות באותן ערים שבהם ביקרנו. נושאים אלה ודומיהם הפכו ללא רלוונטיים. ובכל זאת, איך מייצרים קשר בלתי אמצעי במהלך שיחה באפליקציית וידיאו? 

מציאות של מגפה כלל עולמית מייצרת באופן טבעי חששות שמשותפים לכולנו, ללא תלות במיקום הגיאוגרפי. בתחילת השנה, לי עצמי לא היה ברור אם מקובל להעלות את נושא הקורונה וההשפעות שהיא נשאה איתה. באפריל 2020, האם הייתם מרגישים בנוח לשאול מישהו באנגליה כמה אנשים נדבקו בקורונה? או שאולי אפשר לשאול איך הם מסתדרים עם עבודה מהבית בזמן שאני רואה את הסלון שלהם או ילדים שמתרוצצים ברקע?

המציאות הוכיחה מהר מאוד שאנשים מעוניינים לחלוק רגשות ותחושות, אך עדיין קיים "גבול וירטואלי" שאותו אי־אפשר לראות בשיחת וידיאו ואותו חשוב שלא לחצות. בנקודה הזאת, הרגשתי שגם אם כולנו עברנו לשימוש בכלים דיגיטליים מתקדמים, הכישורים הרכים נותרו חשובים, בייחוד כאשר כל אחד מאיתנו חושף את המציאות הפרטית שבה הוא עובד, דבר שלא היה קיים קודם במציאות הפיזית שאופיינה בפגישות עסקיות שהתקיימו במשרד.

 

שיחה ללא שימוש במצלמה

שיחת וידיאו עם לקוח כאשר המצלמה סגורה שקולה מבחינתי לפגישה במשרד כאשר סרט שחור קשור על עיניי.  ברגע שבו איבדתי את חוש הראייה, ושוב – גם אם יש בידי את האמצעים הדיגיטליים החדשים, הרי שאני לא יכול לסמוך רק על אותם האמצעים כדי להסיק דבר־מה על תגובתו של הצד השני בשיחה. מצב כזה מחייב אותי לחדד חושים "רכים" ולהקשיב היטב לטון שבו דברים נאמרים, לקצב הדיבור, לעצירות  ולשאלות של הצד בשני, על מנת לעקוב אחר התקדמות השיחה ורמת תשומת הלב שאני זוכה לה. לדעתי, מדובר ביכולת לפתח את ה"שריר הדיגיטלי הרך"  שמתבסס על היכולות החדשות שרכשנו, בתקשורת מרחוק, יחד עם יכולות "ותיקות" יותר שאותן רכשנו במשך שנים ממפגשים עם אנשים במרחב הפיזי.

ניהול צוות מרחוק

הייתי רגיל לנהל פגישות צוות במשרד, וגם אם אלה היו שיחות ועידה אנשים נמצאו בעיקר במשרד. במישור הזה, מנהלים נדרשו להתמודד עם אתגרים חדשים שיצרה מגפת הקורונה. לדוגמה, שיחות עם רעשי רקע של ילדים והפסקות כאלה ואחרות לטיפול בענייני הבית. אין ספק שנדרשנו לכייל מחדש את מד הסבלנות להפרעות שבהן לא נתקלנו ולא נפגשנו בעבר. אספקט נוסף שקיבל משנה תוקף הוא, היכולת לשלב בין שיחה אישית למקצועית.  מכאן התעוררה השאלה עד כמה מדברים על סוגיות אישיות ועד כמה למנהל ולעובד נוח לשוחח בהן. מהניסיון שלי, ככל שהרגשתי שרוצים לשתף אותי, שמחתי להקדיש זמן לשיחות על אותם האתגרים של עבודה בבית, שאותם חוויתי בעצמי. כך, הרגשתי נוח למדי לשתף את הצוות שלי. 

סוגיה נוספת הקשורה בניהול היא, היכולת לחזק ולהעצים את העובד מרחוק. הנטייה שלי "לרדת לפרטים" שינתה כיוון כאשר הבנתי שחשוב יותר להגדיר משימות ברורות, ובמקביל לקחת צעד וירטואלי לאחור כדי לאפשר לעובד לעמוד בהן. נוצרה הזדמנות לניהול שמאפשר לכל עובד לשאת באחריות משמעותית, לנהל את עבודתו באופן אפקטיבי, וללא מנהל ש"יושב לו על הראש".  בסופו של יום, המציאות אפשרה לא רק למנהלים לפתח עוד כישורים "רכים", אלא גם לכל עובד שמבין שהמשימה שלו תלויה קודם כל בו.  היכולות לעבוד עצמאית, ללמוד, לשאול שאלות ולדעת מתי להתייעץ קיבלו משנה תוקף במציאות שבה אי־אפשר לגשת לחבר לצוות שיושב באותו החדר ולבקש ממנו עזרה.

האם לפיתוח שריר  דיגיטלי יש מחיר?

לפני סיום, ארצה להעלות חששות אישיים שלי לגבי "המחיר" האפשרי שנשלם על התמקדות בבניית שריר דיגיטלי, כאשר אנחנו עלולים להזניח כמה כישורים חשובים שכבר רכשנו:

  1. עד כמה נצליח לשמור על "רוח הצוות" כאשר אנחנו עובדים מרחוק? האם אותו ריחוק לא יפגע בהבנה ובהזדהות של הצוות לגבי המטרות המשותפות?
  2. האם נשפר את כישורי הלמידה העצמית שלנו ונשאל אחד את השני פחות שאלות בזמן שאותן שאלות חשובות לפיתוח רעיון או תהליך חדש?
  3. עד כמה נזהה את הצורך לתמוך בחבר לעבודה? במשרד יכולנו לפגוש את החברים לצוות, לשתות איתם קפה, לאכול ארוחת צוהריים, ובעצם הקרבה והשיחה יכולנו להיות משענת בעת הצורך. בעבודה מרחוק הקרבה הפיזית לא נגישה לנו, ובעקבות כך מתעוררת השאלה עד כמה נהיה רגישים וחדים למצוקות של חברינו לעבודה? 
  4. עם כלים דיגיטליים כה רבים מסביבנו, האם אנחנו יותר אפקטיביים בעבודה שלנו? ואם כן, האם נעשה שימוש מושכל בזמן הפנוי ללימוד ולפיתוח אישי? או שנשב מול המסך לראות עוד סדרה ב"נטפלקס"?
  5. ובהמשך לנקודה הקודמת, אשאל האם אפשר לייצר אותה חשיבה קבוצתית מרחוק (BRAINSTORMING)?  על בסיס הניסיון בתקופה האחרונה, נראה כי נוכחות של חלק מהצוות בחדר אחד היא אלמנט חשוב ביצירת דינמיקה והתלהבות שנחוצות על כך לטובת תהליך החשיבה המשותף. האם אפשר שאת תהליך החשיבה, שאמור להיות יצירתי, אפשר לנהל כאשר כל אנשי הצוות נוכחים בשיחת וידיאו?
  6. האם התרגלנו "לנוחות" שבהעברת מצגת בשיחה מרחוק? קיימות לא מעט טכניקות חשובות בהעברת מצגת מול קהל ואני מקווה שלא נשכח אותן בבואנו להציגן מול קהל בעתיד. אולם, האם הסתגלנו לנינוחות של "חיי עבודה מרחוק"?



סיכום

קיימות עוד הרבה סיטואציות ואתגרים הדורשים שילוב של מיומנויות דיגיטליות עם היכולת לשלב מגע אנושי וכישורים רכים. המסקנה שלי היא, שעם ההתקדמות דיגיטלית יש צורך לשמור על שיווי משקל בין הכישורים שפיתחנו במשך שנים רבות לבין יכולותינו הדיגיטליות. הכושר ללמוד ולהשתפר לא צריך להגיע במקום אלא כתוספת לידע ולניסיון שצברנו. 

בראייה שלי,  במרחב הווירטואלי, כמו במרחב הפיזי, יש צורך ביכולות ניווט. היכולות הדיגיטליות שלנו מונעות על־פי מצפן, שגם הוא וירטואלי, המוביל אותנו בכיוון שאותו אנחנו עלולים שלא להכיר. בדרך מתעוררות לא מעט שאלות, תשובות וידע שבו נרצה להעמיק ולהתנסות, בייחוד במרחב הדיגיטלי אבל לא רק בו.  אותה התנסות תוביל ותתממשק עם אנשים אחרים, ולכן עלינו לתרגל ולשמר את התקשורת הבינאישית, לשמור על יצר הסקרנות והחיוניות ולטפח את החמלה כלפי הסובבים אותנו. כל זאת, כדי להתמודד עם מציאות שהיא הרבה יותר דיגיטלית, אך בסיסה נוצרה ומטרתה היא לשפר את חיינו כבני אדם.

מוזמנים להתרשם ממאמרים נוספים